עומר גרייב נ. מדינת ישראל 

בבית המשפט העליון

רע"פ  4238/08
 
בפני:  
 כבוד השופט ס' ג'ובראן
 
המבקש:
 עומר גרייב
 
 
 נ  ג  ד
                

המשיבה:
 מדינת ישראל
                                      

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 24.2.08 בתיק ע"פ 40692/07 שניתן על-ידי כבוד סגן הנשיא ע' חבש                                          

בשם המבקש:                        עו"ד ק' כיואן
בשם המשיבה:                       עו"ד א' פטל
 

החלטה

           כנגד המבקש הוגש לבית-משפט השלום לתעבורה בירושלים כתב אישום (פל 862/06), המייחס לו עבירה של נהיגה בזמן פסילה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה); עבירה של שימוש ברישיון נהיגה מזויף לפי סעיף 62(9) לפקודת התעבורה ועבירה של רשלנות לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה.
           לפי הנטען בכתב האישום, ביום 16.11.06 נהג המבקש במשאית בכביש 443, כאשר הוא היה פסול מלנהוג בהתאם לגזר-דין בת"ד 2157/06 (תעבורה ירושלים), אשר במסגרתו הוטלו עליו 10 חודשי פסילה החל מיום 2.7.06. באותן נסיבות, השתמש המבקש ברישיון נהיגה אשר זויף על-ידו ואף נהג ברשלנות, כאשר נסע לאחור בדרך בינעירונית וכמעט שגרם לתאונת דרכים.
           בית-משפט השלום לתעבורה הרשיע את המבקש – על-פי הודאתו – בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום וגזר עליו ביום 8.10.07 את העונשים הבאים: פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה לצמיתות על כל רכב מסוג C, C1, D ומעלה; פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 5 שנים על רכב מסוג B ועל אופנועים בדרגות ה, ה1 ו-ה2; מאסר בפועל למשך 3 חודשים ויום אחד; הפעלת מאסר על תנאי של 30 יום, אשר נגזר על המבקש בת"ד 2157/06 על-ידי בית-משפט השלום לתעבורה בירושלים ביום 2.7.06, לריצוי באופן חופף; 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, שלא יעבור על הוראות סעיף 10(א) ו/או סעיף 67 לפקודת התעבורה, שעניינם נהיגה ללא רישיון או נהיגה בפסילת רישיון ו/או על הוראת סעיף 62(9), שעניינו שימוש ברישיון נהיגה מזויף; קנס בסכום של 2,000 ש"ח וכן שמשרד הרישוי לא יאפשר למבקש לגשת למבחן עיוני או מעשי הקשור לנהיגה בכל זמן, אלא אם כן יתקבל אישור מהמכון הרפואי לבטיחות בדרכים על כשירותו של המבקש לנהוג.
           בית-משפט השלום לתעבורה לקח בחשבון את עברו הפלילי הכבד של המבקש, הכולל לא פחות מ-68 הרשעות קודמות, בין היתר, בעבירות של נהיגה במהירות העולה על המותר, אי ציות לרמזורים ולתמרורים, אי ציות להוראות שוטר, סטייה מנתיב הנסיעה, אי מתן זכות קדימה, נהיגה ללא רישיון וללא ביטוח, שימוש ברכב לא תקין, חניה המפריעה לתנועה והסעת נוסעים מעל המותר ברישיון הרכב. בית המשפט אף ציין, כי המבקש גרם בעבר לשתי תאונות דרכים לפחות. בית המשפט אף לקח בחשבון את חומרת מעשיו של המבקש באירוע נשוא התיק דנן וציין, כי התנהגותו של המבקש מעידה על עזות מצח מצידו וכי אין הוא מכבד את עונש הפסילה והמאסר המותנה שהוטלו עליו. לאור זאת, קבע בית-משפט השלום לתעבורה, כי המבקש: "אינו ראוי ואינו כשיר להחזיק רישיון נהיגה כלל, על משאיות בוודאי ואף לא על כלי רכב קלים יותר".
           על גזר הדין של בית-משפט השלום לתעבורה ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בירושלים (ע"פ 40692/07). בערעורו טען המבקש, בין היתר, כי העונש שהושת עליו ובמיוחד פסילת רישיונו לנהוג על משאית לצמיתות חמור יתר על המידה לאור העובדה, כי עבודתו כנהג משאית היא מקור פרנסתו היחיד.
           בית המשפט המחוזי (כבוד סגן-הנשיא ע' חבש) דחה, ביום 24.2.08, את הערעור בקובעו, כי אין הצדקה להתערבות מצידו בגזר הדין של בית-משפט השלום לתעבורה. אשר לטענת המבקש, לפיה העונש של פסילת רישיונו לנהוג על משאית לצמיתות הינו חמור מדי מאחר ועבודתו כנהג משאית היא מקור פרנסתו, השיב בית המשפט המחוזי, כי היה על המבקש לשקול את התוצאות הכלכליות הקשות של מעשיו עת בחר לבצעם וכי אין לו אלא להלין על עצמו.
           מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה שב המבקש על טענותיו כפי שהעלה בפני בית המשפט המחוזי.
           לטענת בא-כוח המבקש, טעה בית המשפט בכך שהטיל על המבקש עונש כה חמור של פסילה לצמיתות של רישיונו לנהוג ברכב מסוג C, C1, D ומעלה, זאת לאור מדיניות הענישה הנהוגה בבתי המשפט לתעבורה, אשר לפיה פסילת רישיון היא למשך תקופה קצרה וקצובה בלבד ולאור העובדה, כי המבקש תלוי בעבודתו כנהג משאית לצורך מחייתו. כמו-כן טוען בא-כוח המבקש, כי העבירות אשר המבקש הורשע בגינן אינן חמורות וכי הן לא גרמו לפגיעה באיש. לבסוף, מוסיף וטוען בא-כוח המבקש, כי המבקש הפנים את חומרת מעשיו ושילם את חובו באמצעות המאסר בפועל שריצה והקנס ששילם.
           מנגד, תומכת באת-כוח המשיבה בפסק הדין של בית-משפט השלום לתעבורה ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתה, אין במקרה זה עילה למתן רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, שכן הבקשה אינה מעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת. עוד מוסיפה וטוענת באת-כוח המשיבה, כי נוכח עברו הפלילי הכבש של המבקש וחומרת מעשיו בתיק דנן, אין מנוס מלהרחיקו מנהיגה בכביש.

           דין בקשת רשות הערעור להידחות.

           עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הוא, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי" בעיינו בהתאם להלכת חניון חיפה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה), פ"ד לו(3) 123).

           כמו-כן, טענותיו של המבקש מופנות אך ורק לעניין מידת העונש שהושת עליו. ברם, כידוע, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמן, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.97); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.97). במקרה שלפני, העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה הראוי בעבירות מהסוג שביצע ולא מצאתי כל מקום להתערב בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי.

           בענייננו, המבקש הורשע בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, שימוש ברישיון נהיגה מזויף ונהיגה ברשלנות, אשר אין להקל ראש בחומרתן, זאת במיוחד לאחר שהמבקש כבר הורשע באין ספור עבירות תנועה שונות בעברו ואף לאור העובדה, כי העבירות נשוא התיק דנן בוצעו בזמן שרישיונו של המבקש נפסל ובשעה שהיה תלוי ועומד כנגדו מאסר מותנה בגין עבירות דומות.

           נוכח עברו הפלילי העשיר של המבקש, הכולל 68 הרשעות קודמות ואף חומרת מעשיו בתיק דנן, בצדק קבע בית-משפט השלום לתעבורה, כי אין מנוס מלהרחיקו מנהיגה בכביש. התנהגותו המתמדת מעידה על זלזול בוטה בחוק והעדר כל מורא מפניו. אף ההרשעות הקודמות הרבות של המבקש לא מנעו ממנו לשנות את התנהגותו. המבקש חזר שוב ושוב על מעשיו והמשיך לסכן את חייהם של הנוסעים בכביש והעוברים ושבים. בנסיבות אלה אף אני סבור, כי פסילת רישיונו של המבקש על משאית לצמיתות הינה הדרך היחידה שנותרה על-מנת להתמודד עם התנהגותו הפרועה על הכביש ומניעת הסיכון שהוא יוצר כלפי משתמשים אחרים בכביש.

           אין צורך להכביר מילים בנוגע לחומרת העבירה בה הורשע המבקש. כבר נאמר על-ידי בית-משפט זה לא פעם, כי יש להיתרם ולהילחם בהרחקת נהגים מסוכנים פורעי חוק מהכביש בכך דרך אפשרית. כך, למשל, נקבע ברע"פ 5297/07 קנטורוביץ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.9.07):

"עסקינן בתופעה מאיימת שיש להירתם ולהילחם למניעתה ולהגן על ביטחון הציבור באמצעות הרחקת נהגים מסוכנים פורעי חוק מהכביש בכל דרך אפשרית (ראו בש"פ 1753/07 אבו רקייה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 19.3.2007)). המבקש כאמור טוען, כי בנסיבות בהן הוא היה צלוי בדעתו, על אף העובדה שריכוז האלכוהול היה כמעט שניים מהמותר, היה מקום לבוא לקראתו בעניין העונש. עם כל הכבוד, טענה זו אינה מקובלת עליי. מעשהו של המבקש חמור מאוד. במעשה זה, הוא יצר סכנה בכביש שעלולה הייתה לגבות מחיר פגיעה בגוף. באורח נס לא קופדו חייהם של המתהלכים כמו גם הנוהגים בכביש. סכנה זו נגזרת מהתנהגותו."

           יפים דברים אלה אף למקרה שלפני.

           אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

           ניתנה היום, כ"ו באב תשס"ח (27.8.08).